סעיף 194 הוא כלי גבייה חריג המאפשר לפקיד השומה לנקוט אמצעים להבטחת גביית המס כאשר קיים חשש ממשי שהמס לא ייגבה. מטרתו אינה להעניש את הנישום, אלא להבטיח כי אם ייקבע חוב מס – ניתן יהיה לגבות אותו.

הסעיף עשוי להיות מופעל כאשר לפקיד השומה יש יסוד לחשוש שהמס על הכנסה מסוימת לא ייגבה. הפעלתו אינה אמורה להיות אוטומטית: נדרש בסיס לחשש לגבייה, ויש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה.

כן. זהו אחד המאפיינים המשמעותיים של הסעיף. ניתן לנקוט אמצעים להבטחת הגבייה גם בשלב שבו קיימת עדיין מחלוקת שומתית והנישום חולק על עצם החבות או על גובה המס. משום כך יש חשיבות מיוחדת לבחינת המידתיות של הצעדים שננקטו.

כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף וקיים חשש לגביית המס, פקיד השומה רשאי לדרוש מהנישום להמציא ערובה להבטחת תשלום המס. סוג הערובה והיקפה צריכים להיבחן בהתאם לנסיבות ולגובה החבות הנטענת.

בנסיבות הקבועות בסעיף ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לנקוט אמצעים להבטחת הגבייה, לרבות עיקול רכוש. מאחר שעיקול עלול לפגוע באופן משמעותי בנישום ובעסקיו, ניתן לבחון בין היתר את נחיצותו, היקפו והאם קיימת חלופה שפגיעתה פחותה.

במקרים המתאימים ניתן לבקש מבית המשפט צו עיכוב יציאה מהארץ כחלק מהאמצעים להבטחת הגבייה. מדובר בסעד משמעותי הפוגע בחופש התנועה, ולכן יש לבחון אם מתקיימים התנאים להפעלתו ואם ניתן להבטיח את הגבייה בדרך אחרת, כגון באמצעות ערובות מתאימות.

ניתן לבחון את הבסיס להפעלת הסעיף, את התשתית לחשש שהמס לא ייגבה ואת מידתיות האמצעים שננקטו. בהתאם לנסיבות ניתן לפנות לרשות המסים או לבית המשפט ולבקש לצמצם או לבטל את האמצעים, או להציע בטוחות וחלופות מתאימות.

שני ההסדרים נועדו לאפשר לרשות המסים להבטיח גביית מס במקרים מיוחדים שבהם קיים חשש לגבייה, אך הם מעוגנים בחוקים שונים וחלים על מערכות מס שונות. סעיף 194 נמצא בפקודת מס הכנסה, ואילו סעיף 112א עוסק במע"מ. בכל מקרה יש לבדוק את התנאים הספציפיים שקובע הסעיף שמכוחו פעלה הרשות.