חילוט הוא מנגנון המאפשר, בתנאים הקבועים בחוק, להעביר רכוש למדינה במסגרת הליך פלילי. בעבירות הלבנת הון קיימים הסדרי חילוט מיוחדים.

תפיסה יכולה להיות זמנית ונועדה בין היתר לשמר רכוש במהלך ההליך. חילוט הוא הסעד הסופי ביחס לרכוש.

בנסיבות המתאימות, הדיון אינו מוגבל בהכרח לנכס המסוים שלפי הטענה קשור לעבירה, אלא עשוי לעסוק ברכוש בשווי הרכוש הרלוונטי לחילוט.

צו שנועד לשמר את האפשרות לבצע חילוט בעתיד ולא לאפשר לרכוש להיעלם בתקופת ההליך.

ניתן לבקש זאת. בין השיקולים עשויים להיבחן היקף החילוט האפשרי, מידתיות, חלופות והשלב שבו נמצא ההליך.

יש לבחון את זכויותיו של הצד השלישי ואת הקשר בינו, הרכוש והעבירות הנטענות.

כאשר התפיסה נועדה להבטיח חילוט עתידי, בקשת השחרור עשויה לחייב דיון גם בפוטנציאל החילוט, בשווי ובחלופות. זה בדיוק החיבור שנאוה ביקשה ליצור בין שני העמודים.